OUR STORY

סדר הפרשת חלה

תפילה לפני הפרשת חלה:

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שבזכות מצווה זו ובזכות הפרשת התרומה יתוקן עוון חוה אם כל חי שסבבה מיתתו לאדם הראשון שהוא עיסתו של עולם, ובזכות מצווה זו תבטל המוות מן העולם ותמחה דמעה מעל פנים ותשלח ברכה בביתנו אמן כן יהיה רצון. וכן יהי רצון מלפניך שתברך עיסותינו כמו ששלחת בה ברכה בעיסות אימותינו שרה, רבקה, רחל ולאה ויקוים בנו הפסוק "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" אמן כן יהי רצון.

 

על מנת לקיים מצוות הפרשת חלה יש צורך ב1.700 ק"ג קמח (הרוב משתמשים ב2 ק"ג). בפחות מכך לא ניתן להפריש חלה עם ברכה.

סדר הפרשת חלה:  

1. מנפים קמח ומבקשים: "יהי רצון מלפנייך ריבונו  של עולם שכשם שאני מנפה את הקמח כך תנפה מעליי ומעל כל עמך ישראל כל מיני גזרות קשות ורעות וכל מיני עין הרע ותשלח לנו בשורות טובות".

2. מוסיפים את הסוכר ומברכים: “יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם שיתמתקו הדינים מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל ונזכה למתיקות בחיים”.

3. מוסיפים את המלח – המלח מסמן את הפרנסה ומברכים: “יהי רצון מלפנייך ריבונו של עולם שתפרנסני פרנסה טובה וקלה בנחת ולא בצער ותמיד אזכה לקבל ממך ולתת לאחרים”.

4. מוסיפים את השמרים- השמרים מסמנים את בריאות הנפש ובריאות הגוף ומברכים: “יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם שתשלח רפואה שלמה לכל חולי עמך בית ותזכני ברחמיך הרבים לבריאות הנפש ובריאות הגוף, ושמחת חיים לעבדך בלבב שלם”.

5. מוסיפים את המים - המים מסמנים את התורה, חיים, שפע ומברכים: “יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם שתזכנו לחיים של בריאות,תורה, קדושה, המשכיות, שפע, פרנסה, זיווגים, זרע קודש בר קיימא”. (אפשר להוסיף שמות של אנשים)

ברכת הפרשת חלה

אוחזים את מרכז העיסה מבלי לנתק את הבצק ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲֹשֶר קִדְֹּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִיוָּנוּ לְהַפְרִיֹש חַלָּה תְרוּמָה  

(בנוסח אשכנז אומרים: חַלָּה מִן הָעִיסָה)

לוקחים חתיכה קטנה מן העיסה,מנתקים אותה מהבצק, חתיכה בגודל של כדור פינג–פונג בערך. מגביהים אותה ואומרים:

"הֲרֵי זוֹ חַלָּה".

זמן זה הוא עת רצון לבקשות אישיות ותפילות.  

שורפים את החתיכה, או עוטפים אותה בשתי עטיפות ומשליכים לאשפה.  

תפילה מרגשת לאחר הפרשת חלה:

יהי רצון מלפניך, ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. וערבה לה’ מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמוניות.

יהי רצון מלפניך, ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שהמצווה של הפרשת חלה תחשב כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה, ותחשב הרמת החלה שאני מרימה, כמו הקורבן שהוקרב על המזבח שנתקבל ברצון. וכמו שלפנים הייתה החלה נתונה לכהן והייתה זו לכפרת עוונות, כך תהיה לכפרה לעוונותיי, ואז אהיה כאלו נולדתי מחדש נקיה מחטא ועוון, ואוכל לקיים מצוות שבת קודש והימים הטובים עם בעלי וילדינו, להיות ניזונים מקדושת הימים האלה, ומהשפעתה של מצוות חלה יהיו ילדינו ניזונים תמיד מידיו של הקב”ה ברוב רחמיו וחסדיו וברוב אהבה ושתתקבל מצוות חלה כאלו נתתיה לכהן. וכשם שאני מקיימת מצוות חלה בכל לב, כך יתעוררו רחמיו של הקדוש ברוך הוא לשמרני מצער וממכאובים כל הימים. אמן.

הסבר על הפרשת חלה:

מצוות הפרשת חלה היא המצווה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כשהגיעו לארץ ישראל, ככתוב (שם, יז – כא) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם".

 

רש"י מסביר, שישראל התחייבו בהפרשת חלה כבר כשהגיעו לארץ ישראל ושאר המצוות התלויות בארץ, התחייבו להן רק לאחר כיבושה וחלוקתה. מכאן למדים, כמה חשובה מצוות הפרשת חלה.

על מצוות הפרשת חלה:

מצוות הפרשת חלה היא מצווה של האשה. ניתן להפריש חלה עם ברכה החל מגיל 12 בבת המצווה.

רק כאשר אין אשה בבית, או כאשר האשה מקנה את המצווה לגבר, יכול הוא להפריש חלה.

כבר אצל אמותינו שרה ורבקה אנו מוצאים את מצוות הפרשת חלה.

 

כאשר המלאכים באו לבקר את אברהם אבינו עליו השלום, הוא עמל וטרח בכוחות עצמו על הכנת הסעודה, ככתוב (בראשית יח ז-ח): "וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב... לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב". כל זאת התוך אהבתו הגדולה למצוות הכנסת אורחים.

 

אך את הכנת הלחם השאיר לאשתו כי מצווה זו שייכת לה: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו).

 

כאשר יצחק אבינו הביא את רבקה אשתו אל אוהל שרה אמו, שבו והופיעו הנסים שהתקיימו דרך קבע אצל שרה: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ - ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל. ומשמתה פסקו וכשבאה רבקה חזרו" (בראשית כד סז, ורש"י שם).

 

שלושה סימנים אלו הוכיחו ליצחק, כי רבקה ראויה להמשיך את דרכה של אמו.

הסימנים רומזים לשלוש המצוות היסודיות של האשה, שעל ידי קיומן ניתנת לה הזכות לבנות את ביתה על יסודות מוצקים ולהביא לתוכו את ברכת ה': הנר מרמז על מצוות הדלקת נרות שבת המיוחדת לאשה ועל סגולתה של האשה להביא אל הבית אור וחום ולמלאו בתוכן רוחני.

הענן הקשור על האוהל מסמל את השכינה השורה בבית שבו נשמרת טהרת המשפחה.

הברכה בעיסה מרמזת על מצוות הפרשת חלה. הכתוב מציין במפורש: "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" (יחזקאל מד ל').

מצוות חלה היא בעלת סגולה מיוחדת להכניס את ברכת ה' אל תוך הבית פנימה.

אפיית הלחם מסמלת את כלל מלאכות הכנת המזון שהאישה מופקדת עליהן.

בעת הפרשת חלה היא מבטאת את הכרתה בהשגחת ה' השורה בכל מעשיה היום-יומיים.